המהפכה המיקרוביאלית

משחר תולדות האנושות התבונן האדם בפליאה ומורא על היקום העצום הסובב אותו וניסה להבין למה ואיך. מורכבות העולם הפעימה את האדם אך באותה העת גרמה לו לתחושת מורא גדול. האדם החל לחקור ולנסות להבין מורכבות זו ועם כל פרט שהצליח להבין, או לפחות לאשלות את עצמו שהוא מבין, התגברה בליבו תחושת הביטחון והעולם הפך לקצת יותר מובן וקצת פחות מאיים.
הפליאה והמורא גרמו למין האנושי לחקור עוד ועוד על מנת "לישון קצת יותר טוב בלילה" ולהמציא אלים כדי להרגיש קצת יותר רגועים לגבי כל אותן התופעות המופלאות והבלתי-מובנות לו בהן הוא פוגש בהיותו ער במשך היום. לכן אין זה מפתיע שככל שהתקדם המין האנושי בחקר העולם הסובב אותו, דעך זוהרם של האלים ועלתה קרנו של המדע.
אבל נניח בצד לרגע את קופי-האדם והאלים, הם לא באמת הנושא העיקרי של הרשימה הזו, הם רק הגוף המארח, הרשימה הזו היא על מיקרובים...

אני יודע שזו, פחות או יותר, פיסקת הפתיחה הכי בנאלית שאפשר להתחיל איתה טקסט אבל הייתי צריך להתחיל היכנשהו ולתת קצת רקע ובכלל זו המציאות היבשה ומכאן זה ילך וישתפר לכיוון של רעיונות נשגבים, תובנות פורצות דרך, ראיה הוליסטית של המציאות ומתכון להכנת כרוב כבוש.

תסיסת ענבים ביקב

אבל נחזור להתחלה (הכרוב כבוש בסוף). האדם החל את מסע המחקר שלו מנקודת נחיתות ברורה. על פי כל הגרסאות, מדעיות ותאולוגיות, כאשר הופיע האדם הראשון על פני האדמה והחל במסע-החקר הנצחי שלו היה כבר היקום הסובב אותו עשיר ומורכב לאין-שיעור כך שהיה לאותו אדם-ראשון הרבה פער להשלים. העולם באותו רגע-ראשון-של-אדם-ראשון כבר היה מורכב ברמה כזו שגם כעת, לאחר מליונים רבים של שנות חקר, לא באמת התקדמנו הרבה מהרגע בו חבט פרימט באפריקה אבן על אבן כדי לראות מה קורה ועד הרגע בו חבטה חבורת מדענים-מדופלמים-במאיץ-החלקיקים-במנהרה-המשוכללת-בשוויץ פרוטון בפרוטון כדי לראות מה קורה...
טוב, אולי כן התקדמנו הרבה, אבל כפי שאמר פעם אלברט איינשטיין, הכל יחסי וביחס למורכבות של היקום לא באמת התקדמנו הרבה. אנחנו עדיין לא באמת מבינים הרבה יותר מאותו קוף-האדם הראשון את העולם הסובב אותנו, גם ממש לא בטוח שאנחנו ישנים יותר טוב בלילה...
בכל מקרה, האדם היה צריך להתחיל את המחקר שלו איפשהו, אז הוא חבט אבן על אבן ועשה עוד כל מיני נסיונות פשוטים שפרימטים אוהבים להעביר בהם את הזמן ולמד דבר ועוד דבר וצבר ידע ועוד ידע והביא אותנו עד הלום (מדענים, מאיץ-חלקיקים, פרוטונים וכו'). מה שכן, לפני כמה מאות שנים עלה אותו קוף-חוקר על תופעה שפתחה בפניו אין-סוף אפשרויות ובאופן פרדוקסלי עתידה בהמשך לבלבל אותו ולשנות את כל מה שחשב-שהוא-מבין-על-העולם. לתופעה קראו עדשה. היתה זו עדשה קמורה שבשימוש נכון אפשרה לקוף-החוקר להתבונן על דברים רחוקים מאוד וגם על דברים קטנים מאוד. האדם, כפי שסיפרנו כבר הוא סקרן ופחדן מטבעו ולכן החל להשתמש בתגלית החדשה בחיפושיו אחר דברים רחוקים מאוד, או קטנים מאוד שיכולים לסכן אותו. כך החלו את דרכם האסטרונומיה והמיקרוביולוגיה...

עכשיו, סוף סוף, הגענו למיקרובים שהם צורות חיים קטנות-קטנות אותן חוקר האדם דרך עדשת המיקרוסקופ. יש המונים מהם וגם אין-ספור מינים והם מנהלים מערכות-יחסים מורכבות מאין כמותן, אז האדם עשה את הדבר היחיד שהוא אוהב יותר מלפחד וזה להתמכר. הקוף-חוקר התמכר כל כולו למחקר היקום החדש שתחת-עין-העדשה.

אך העדשה, אותה תגלית מפעימה, היא מטבעה מגדילה וממקדת וכך, במהלך השנים בהן עושה האדם שימוש בעדשה במחקריו, הפכה התבוננותו על העולם הסובב אותו מהתבוננות רחבה ואמורפית על הטבע להתבוננות צרה וממוקדת. האדם איבד במשהו את יכולתו, או רצונו, להבחין במערכת הקשרים האמורפית הגלובלית לטובת הסיפוק-שבהבנת-מקטעי-מידע קטנים ונקודתיים. כך במשך שנים עוסקים מקרוביולוגים בזיהוי של אמבה כזו או אחרת, בידוד זני שמרים ועוד כל מיני דברים שרק מיקרו-ביולוגים מבינים. כך התפתחה לה המיקרו-ביולוגיה על מי מנוחות במשך זמן רב ושימשה, בין היתר, כלי-עזר חזק מאוד בידי חברות ענק בפיתוח העולם התעשייתי הנפלא בו אנו חיים. חברות מזון/דשנים/תרופות/דלקים זקוקות כולן לידע הנרחב שיש למיקרו-ביולוגים ואחיהם הביו-כימאים להציע. בנוסף, כבונוס ותמורת סכום סמלי כזה או אחר, יכלו תאגידי ענק אלו להעזר בנ"ל ובמלל-הביו-כימאי שלהם כדי לבסס נקודת-מבט צרה המתאימה לצרכיהן הכלכליים ולמסמס כל התנגדות להרס שהביאו, פעמים רבות ביודעין, על הפלנטה. כי לך תתווכח עם מישהו שאתה בכלל לא מבין את עולם המונחים בו הוא מדבר...

למען הסר ספק, אין לי כלום נגד מיקרו-ביולוגיה. אני יצרן יין, פרנסתי תלויה בכך שהשמרים הקטנים-קטנים האלו יעשו את עבודתם כראוי ומורכבות יינותי תלויה רבות בכך שהחיידקים המאלו-לקטים יעשו גם הם את עבודתם. אני מודה שברמה האקדמית אינני מצליח למצוא הרבה עניין במיקרו-ביולוגיה, אבל לאחרונה התחיל דיבור מיקרו-ביולוגי די מגניב במעגלים מסוימים. מישהו, אי-שם באיזו מעבדה רחוקה כנראה עישן משהו שהוא לא היה אמור לעשן וזה פתח לו את הראש. הדיבור הזה שהחל שם, אני עצמי מוצא בו הרבה מאוד עניין והוא מתחבר חזק לכל אותן "תאוריות היפיות" בהן נלחמים כל אותם תאגידי-ענק במסגרת מאבקן על כוח וממון. אני מדבר כמובן על זה שאנחנו זה הם. לא "הם" המיקרו-ביולוגים, לא "הם" התאגידים, "הם" המיקרובים...

מישהו, מדעני ובר-סמכה לא היפי כמוני, סוף סוף חיבר את הנקודות שכולם נמנעו מלחבר והתחיל לדבר על זה שבעצם מה שמאפשר את כל העולם החי והצומח שסביבנו זה יחסים-בין-מיקרוביאלים.
בקווים ממש כלליים ו"בשפת העם" מדובר על כך שהעצים ויתר הצמחים יכולים לקבל מהאדמה שסביבם מים וחומרי הזנה כי המיקרובים עושים עבורם את העבודה ובעצם מתווכים ומעבירים מהקרקע לצמח את כל הדרוש לו. בלי מיקרובים שופעים ובריאים לא תהיה בשדות ובמטעים צמיחה שופעת ובריאה והפגיעה של הכימיקלים במיקרוביולוגיה בקרקע היא הסיבה העיקרית לירידה בפוריות קרקעות. יותר מכך, כאשר המיקרוביולוגיה שבקרקע בריאה יזין הצמח ויעשיר את סביבתו, כשם שהקרקע תזין ותעשיר את הצמח. מעין "מעגל קסמים" מופלא שיגרום לכך שבחלוף השנים הקרקע לא תאבד מפוריותה אלא תשתבח. כדי להסביר את זה אולי צריך להיות מדען, אבל כדי להבחין בזה כל שצריך לעשות זה להתבונן על יערות-עד ועל עושר החיות שבהם...
בנוסף מסתבר שמיקרו-אורגניזמים שונים והאנזימים המצויים בתאים שלהם יודעים לפרק דברים, גם כאלו שעד לא מזמן חשבנו שישרדו לנצח, למשל פלסטיק, נפט, חומרי-הדברה ועוד.

ואולי הקטע הכי מגניב זה שכולנו מורכבים בעיקר ממים ומיקרובים. המיקרו-ביולוגיה בקיבה שלנו אחראית לא רק על העיכול, אלא גם על הבריאות הגופנית ואפילו על מצב הרוח שלנו. זה די מגניב כשחושבים על זה ואולי בכלל מי שחושב על זה זה לא אני אלא המיקרוב-שבי. מה שאומר שמה שאנו אוכלים משפיע באופן ישיר על הבריאות שלנו ולכן יש בידינו דרך פשוטה לשפר את הבריאות ואיכות החיים שלנו בלי להיות תלויים בחברות-התרופות, או תאגידי ענק.

זו תאוריה שככל שמעמיקים בה נותנת יותר ויותר תקווה, פותחת שער לגאולה-כהרף-עין וכבונוס היא גם די טריפית ומעניינת...

פתאום על מיני אמירות כמו "הבן אדם הוא מה שהוא אוכל" וכו' מקבלות הגיון ומשמעות אמיתית. זה גם פותח את המחשבה ומעלה כל מיני שאלות אמיתיות ונוקבות כגון
מה נסגר עם חקלאות כימית? עד מתי נאפשר לחברות הכימיקלים להחריב את העולם ולטבוח בחברים שלנו המיקרובים?
איזו השפעה יש למזון התעשייתי המעוקר על הגוף ועל הנפש שלנו? האם בעצם צריכת מזון כזה אנו יוצרים "מערבולת שלילית" הפוגעת בנו גופנית ונפשית?
וגם מה נסגר עם כל המחקרים על אלכוהול/קפה/לקטוז/גלוטן וכו', באיזו סביבה מקרוביאלית עשו את המחקרים האלו? בריאה? חולה? קטוגנית? טבעונית? אסקימואית? האם התוצאות שלהם יכולות בכלל להיות חד משמעיות?

בנוסף מעלה תאוריה זו מחשבות מעניינות נוספות, למשל
האם נכון יותר להסתכל על יין טבעי, שעשיר במקירוביוליוגיה בעצם כמיקרוביוטיקה שמעשירה את מערכת העיכול, נניח כמו כרוב כבוש, או יוגורט?
אולי התרומה של כוס יין, או שתיים שכאלו ביום היא הרבה מעבר לאנטי-אוקסידנטים שכולם אוהבים כל-כך לדבר עליהם בעשרות השנים האחרונות?
אולי כדאי, ברמת חינוך הילדים, המדינה והחברה האנושית בכלל ללמד את אומנות ההתססה ולעודד באופן אקטיבי התססה ביתית של ירקות/יוגורט/יין ולצרוך את התוצרים כצעד מניעתי לבעיות גוף ונפש?

ושאלת השאלות, בהתחשב בכך שהמיקרובים מניעים את החיים על הפלנטה ומתוך הבנה שהם חזקים, עמידים ומתרבים כמו שפנים ואף יותר, האם יתכן שניתן על-ידי עידוד-מיקרוביאלי כזה או אחר להאיץ תהליך שיקום של הבריאות שלנו, של הנפש, של הסביבה, של כל מה שקוף-טיפש קילקל?

אני אומר, בואו ונתחיל את המהפכה המיקרוביאלית כאן ועכשיו

וכפי שהבטחתי, מתכון לכרוב כבוש (בכלי יעודי כזה מחרס):
אחרי שהורדת עלה לצד
לחצות הכרוב
להוציא הלב
לשקול
לחתוך דק
להוסיפ מלח, משקל כפול 0.025
למסז'
לחכות רבע שעה
למסז'
ככה שלוש ארבע פעמים
אמור להגיר נוזלים הרבה
מסדרים בכלי אחרי שסוחטים את הכרוב
את הנוזלים שומרים
לוחצים את הכרוב לכלי
למעלה מוסיפים את העלה השלם ועליו משקולות
מוסיפים נוזלים מהסחיטה שיציפו את הכול
שישארו איזה חמישה סנטים רווח מהטופ
שמים הכל במקום
שמים מכסה
מערבבים בכוס מים כפית מלח
שופך הכוס מים מלוחים לתעלה לאיטום הכלי
רושמים תאריך על מדבקה
שמים על מכסה
מחכים בין שבוע לחודש לפי הטעם
כשאוהבים התוצאה שמים בצנצנות ובמקרר

שתפו:

מאמרים נוספים

think global drink local

think global act local זה המסר הבסיסי שמלווה כל אקטיביסט-היפי-סביבתי מהרגע בו הוא עושה צעדיו הראשונים בדרכו הסביבתית-אקטיביסטית. אצלי זה הגיע בגיל שש-עשרה, שנה אחרי

גשמי אביב

יום השוויון של האביב, ה21 לחודש מרץ, מאחורינו. הכרמים מתחילים להראות סימני לבלוב, עצי הזית לקראת פריחה, עץ הלימון בבוסתן בשיא פריחתו והחיטה בשדות שופעת.

מלחמה

מלחמה במדינה נורמלית, בעיתות מלחמה, היתה ההנהגה משקיעה משאבים בחיזוק המשק והמשך היצור המקומי. אך אנו לא חיים במדינה נורמלית ומה"הנהגה" כבר מזמן איננו מצפים

חורף 2026

חורף עכשיו, או ליתר דיוק שלהי החורף. בעוד פחות משבועיים, ב21 לחודש מרץ, יחול "היום הראשון של האביב". אני מוצא נקודה זו בזמן כרגע המתאים

תפריט נגישות

יצירת קשר

הכניסה לאתר מגיל 18 ומעלה

אזהרה: מכיל אלכוהול - יש להמנע משתייה מופרזת

הכניסה לאתר מגיל 18 ומעלה

אזהרה: מכיל אלכוהול - יש להמנע משתייה מופרזת