יום השוויון של האביב, ה21 לחודש מרץ, מאחורינו. הכרמים מתחילים להראות סימני לבלוב, עצי הזית לקראת פריחה, עץ הלימון בבוסתן בשיא פריחתו והחיטה בשדות שופעת. אך השבוע, עם פרוץ האביב, אנו חווים מערכת אקלימית גשומה מאוד המרגישה כמו המשך של החורף ומלווה גם במטחי ברד...
על אף שהמערכת האקלימית הנוכחית גשומה מאוד(מדדתי 90 מ"מ גשם בימים האחרונים והמערכת עדיין לא הגיע לשיא ), גשמי אביב, אשר לעיתים מלווים במטחי ברד אינם נדירים באזורינו ועל-אף שרובנו לא מקדישים להם יותר מדי תשומת לב החקלאים מכירים אותם היטב ולעיתים נפגעים מהם קשות.
אז למה אנו, החקלאים אשר מתפללים כל שנה לגשם בחורף, עוקבים בדאגה אחרי גשמי האביב? מה יש בהם, בגשמים אלו שמבדיל אותם מגשמי החורף? ולמה ברד אביבי הוא הסיוט של החקלאי?

אתחיל בכך שבמדינת ספר-מדבר כמו שלנו יש לברך על כל גשם שבא, גם באביב, ובמידת הצורך להתמודד עם ההשלכות הנלוות אליו. אך חשוב להבין שיש סיבה לכך שהחקלאי מתפלל ל"גשם ברכה בעתו". גשמים אשר מגיעים בעיתם בחורף ואשר הם גשמי-ברכה ולא סערות קיצוניות, משקים את הגידולים ומרווים את האדמה. הסערות הקיצוניות, לעומתם, על אף שהן מאוד מרשימות, יכולות לגרום סחיפת קרקע ונזק לגידולים.
בשונה מגשמי החורף, באביב הסיפור שונה. גשמי האביב הם ממטרים אשר מגיעים בעונה מאוד רגישה, עונה של פריחה ולבלוב. גשמי אביב עזים עלולים לגרום להפלה של פריחה ונזק לחנטים (הפירות הקטנים שרק מתחילים להיווצר) במטעים. פגיעה שכזו יכולה לגרום לנזק ואובדן יבול. בנוסף, גם גשמי האביב המתונים, בשילוב עם טמפרטורות שעלולות להיות כבר חמימות, עלולים לגרום להתפתחות של מחלות עלווה במטעים ואף בגידולי השדה. מחלות אשר על מנת להתמודד איתן בהצלחה צריך החקלאי להשקיע הרבה עבודה וכסף וללא השקעה זו הוא מסתכן בנזק ואף אובדן היבול.
בימים אלו של תחילת האביב מתחילים החקלאים מגדלי המספוא לקצור ולהכין את החציר. חציר מכינים מגידולי שדה שונים כגון חיטה, אספסת, בקיה ועוד. להבדיל מירק טרי חציר הוא ירק יבש המשמש להאכלת בעלי החיים במשך השנה כולה, גם בעתות בהן קיים מחסור בירק טרי. כדי להכין את החציר יש לקצור את השדה ולהשאיר את הגידולים להתייבש בשדה פרושים על הקרקע לפני שניתן לאסוף אותם לחבילות ולאחסן לשימוש במהלך השנה. אם במהלך הימים בהם פרוש החציר בשדה לפני האיסוף שלו מגיע גשם, עלול החציר פשוט לההרס.
ואחרון, אבל ממש לא חביב, הברד...
ברד עבור החקלאי הוא כמו לשחק רולטה רוסית. אפשר רק להפסיד ממנו, במצב הטוב פשוט לא מרוויחים כלום. גשמי האביב, על כל הקשיים שעלולים ליצור, לפחות מביאים איתם השקייה, לעומתם הברד בדרך כלל חולף במהירות ובצורה נקודתית על החלקות, קצת כמו סכין גילוח, והוא משאיר אחריו הרס וחורבן. ברד שפוגע במטעים יכול להשמיד בחמש דקות יבול של עונה שלמה. לכן באזורים מועדים לברד בארץ מקימים החקלאים "רשתות ברד" מעל המטעים. רשתות אשר כל תחליתן היא למנוע את פגיעת הברד.
לכן מברכים בערב הפסח "לך לשלום גשם, בוא בשלום טל".
החקלאים, קצת כמו הוביטים, אוהבים ומתפללים שישמר הסדר של העולם סביבם, שהעונות יעברו במועדן וכסדרן בלי דרמות גדולות ובלי יציאה משיווי משקל.
נראה לי שכולנו זקוקים לקצת מהשקט החקלאי-אוטופי הזה כרגע...
חג-קציר שמח




