שימור אנרגיה, ניתוב אנרגיה ואקטיביזם אנרגטי

חוק שימור האנרגיה קובע שאנרגיה לא נוצרת ולא נעלמת, היא משנה צורה.

אני קם השקם בבוקר ומדליק את קמין העצים. אנרגית השמש אשר נאספה במשך שנים ע"י עלי העץ ונאגרה בגזעים ובענפים, בוערת ומשתחררת, מחממת את חלל הבית ובסופו של דבר משתחררת חזרה לאטמוספירה. האנרגיה העצורה בגז בוערת בכיריים, פולטת חום אשר נאגר מחדש במים אשר בקומקום. הדלק אשר בוער בתא הבערה במנוע הרכב מומר לאנרגית תנועה ומסיע אותנו ממקום למקום. הפנלים הסולארים על גג הבית אוגרים את אור השמש במצברים, מספקים לנו חשמל להפעלת המכשירים השונים בבית ואור כאשר יורד הערב.

עד כאן הכל פשוט וברור. בעולם החומרני/מדעי בו אנו חיים עושים כל הדברים האלו הרבה הגיון.

אך לעובדה הפשוטה הזו של שימור האנרגיה בטבע ישנם היבטים נוספים וחשובים, אשר עצם הבנתם והפנמתם יכולות לשנות את איכות ואורחות חיינו ברמה האישית, הקהילתית והגלובלית.

ברמה האישית, כל אדם הינו סוג של בטריה, "מאגר אנרגיה". אנו נטענים אנרגיה (אוכל, אור וכו') ובאנרגיה זו מפעילים את הגוף והמחשבה, פעולות הצורכות אנרגיה רבה. על ידי הבנת עובדה פשוטה זו והשקעת תשומת לב בבבחירת "מקורות אנרגיה" ראויים להטען מהם ובמקביל בחירה מושכלת של הדברים אשר ראוי "להוציא עליהם אנרגיה" איכות חיינו משתפרת.

על ידי הפעולה המושכלת אנו תומכים ומחזקים את "מקורות האנרגיה" הראויים בעיניינו ובמקביל משקיעים אנרגיה זו בדברים ראויים. ניתן למשל "להשקיע אנרגיה" בעבודה בגינת הירק, אשר תספק לנו מזון בריא. או לחליפין להשקיע אנרגיה בעבודה ולהרוויח כסף, אשר ישמש למטרות הראויות בעינינו (למשל רכישת תוצרת חקלאית איכותית מיצרן מקומי). אם ננתב באופן מושכל את האנרגיה הזורמת דרכנו, יש ביכולתנו "להשקיע" אנרגיה זו במעגלים החברתיים הקרובים הסובבים אותנו כגון משפחה/קהילה/מחוז/מדינה.

כך לכל אחד ואחד מאיתנו אפשרות להשפיעה על המסלולים בהם תנוע האנרגיה בסביבתו.

מעבר לכך, אם נבחן את הנושא באופן נרחב יותר מהמעגלים הקרובים המקיפים אותנו ונחשוב לעומקם של דברים על "המחיר האנרגטי האמיתי" של פעולותינו ושל כל תשומה בה אנו עושים שימוש (דלק, מוצרים מעובדים, וכו”) יתכן ונתחיל לבחון באופן אחר את ה"כלכליות" של הדרך בה אנו מתנהלים.

אני יצרן יין ולכן אסביר את עניין "המחיר האנרגטי האמיתי" דרך כורמות ענבי היין, הקרובה לליבי ולעיסוקי. כאשר בוחנים את הוויכוח האין-סופי על "היתכנות הכלכלית" של דרכי הגידול האלטרנטיביות, באופן המקובל של עלות תשומות מול תמורה כלכלית, דרכי הגידול הקונבנציונאליות בד"כ כלכליות יותר. אך אם נבחן לעומק את העלות האמיתית של החקלאות הקונבנציונאלית, הכוללת גם את העלות ההפקה האמיתית (לא מסובסדת) של הדשנים הקונבנציונאלים וחומרי ההדברה, גם את עלות הנזק הסביבתי הכרוך בהפקתם וגם את עלות שיקום הנזק הסביבתי אשר כרוך בשימוש בהם, נמצא שהעלות האמיתית של כורמות קונבנציונלית היא גבוה בהרבה מעלות דרכי גידול אלטרנטיביות (אשר לרוב עיקר העלות בהן היא עלות העבודה).

קל לי להישאב לשיח על כרמים, חקלאות אלטרנטיבית ושיקום קרקע אשר עצם מהותו הינו השבת החיים והאנרגיה ה"שאובה" לקרקע. אך בעודי כותב שורות אלו זפת, אשר הושלכה ליים מספינה חולפת, נסחפת לחופי ארצי וגורמת לאסון אקולוגי. אסון שסביר להניח שניתן היה למנוע אם אנשים, תאגידים ומדינות היו מפעילים שיקול דעת הלוקח בחשבון את המחיר האמיתי של החלטותיהם ומעשיהם. המחיר הכלכלי, האקולוגי, הבריאותי והחברתי.

אינני נאיבי. אך אני מודע לכך שאנחנו, האנשים הקטנים, אנו אבני היסוד מהן בנויות קהילות, מדינות ותאגידים. לכל אחד מאיתנו החרות לבחור ולהפעיל שיקול דעת על מנת לשנות את המסלול בו זורמת האנרגיה בסביבתו הקרובה.

ככל שתגדל כמות האנשים אשר יתעלו באופן מושכל את האנרגיה הזורמת דרכם, יתעצם השינוי.

זו איננה אוטופיה, זו מגמה המתעצמת מיום ליום. התאגידים הגדולים מודעים לכך וחוששים. עדות לכך היא ההון הרב שמשקיעים תאגידים אלו ב"מירקוק", או כפי שהוא נקרא בלעז, green wash (נסיון להצטייר כ"ירוקים" ופועלים למען הסביבה). בשנה האחרונה נאלצים רבים מבני האדם, בכל רחבי העולם, לארגן מחדש את חייהם. אני מאמין שבתוך מציאות לא קלה זו תמונה הזדמנות אדירה. הזדמנות לבחור מחדש להיכן לנתב את האנרגיה הזורמת דרכנו.