״לאן הייננים עפים כשהבציר נגמר…״
שנים שאני שואל את עצמי את השאלה הזו.
כן נכון זה לא מצחיק. אולי זה הצחיק בפעם הראשונה, גם זה לא בטוח.
אבל בכל זאת. אחרי שנגמר הבציר ועוברות הסחיטות והשפיות יורד הלחץ.
כבר לא צריך לבקר כל מיכל פעמיים ביום, כבר אפשר להתרחק מהיקב ליותר מ24 שעות.
היין לא צריך ש ״יחזיקו לו את היד״, למען האמת עדיף להניח לו לנפשו…
אז לאן הם עפים? הייננים כמובן.
כל שנה יש את הזמן הזה בסוף-הסתיו-בואך-חורף שהיינן שבי ״עף״. כל העונה הוא לא הפסיק להתבונן, לחשוב קדימה, לקבל החלטות. עכשיו, לאחר שנרגעו העניינים, את מעט המטלות הפשוטות שנותרו עד הביקבוקים-של-החורף הוא משאיר ל״אדמיניסטרטור״. פתאום יש קצת פנאי לתענוגות הפשטות.
אפשר לקום בבוקר עם הילדים, על הדרך מזמינים מהספקים בקבוקים ופקקים, אפשר לעשות קצת נגרויות-יקב, אולי גל אחרון של שתילות בגינת החורף…
לאן ״עף״ היינן שבי?
השבוע קיבלתי תשובה…
יצאתי לסיבוב בכרמים. לתכנן קצת את עבודות החורף וגם להציץ על כרם נוסף שאולי אצרף השנה למאגר הכרמים של ״עבייה״.
הגעתי לכרם המדובר. היה נראה שיש לעשות עבודה רבה על מנת למצות את הפוטנציאל הגלום בו. ״האדמיניסטרטור״ שבי לא הפסיק להתלבט ולחשוב טכנית האם כדאי? מה זה אומר מבחינה כספית? וכו".
בשלב מסויים (נראה לי שזה היה אחרי שראיתי עדשות-צור בקרקע. מזמן בא לי לעבוד עם כרם הנטוע על קרקע שיש בה צור) השתלט ״היינן״ על העניינים…
המחשבות ״האם כדאי? כמה זה עולה לי?״ פינו מקומן למחשבות ״איך לזמור? איך להדלות? איזה יינות לעשות מכרם זה?״.
״היינן שבי״ עמד בלב הכרם וחלם את הבציר הבא.
ה״אדמיניסטרטור״ עובד כבר יומיים בנסיון לגרום לזה לקרות…
מסתבר שהייננים לא עפים לשום מקום. הם רק מחכים שיאתגרו אותם קצת.
