השנה התעוררו הגפנים מוקדם יחסית בעונה (בגליל התחתון כבר בשבוע האחרון של מרץ), הן גם עשו זאת במהירות מסחררת. הדבר גרם לתחילת עונת הפיקוח בכרמים להיות עמוסה מאד בעבודה ולהראות קצת כמו מירוץ ראלי-שטח-כרמים. באפריל קיבלתי מתנה ספל תרמי איכותי תוצרת דנמרק. כך, בפעם הראשונה בחיי, נעשתי רשמית לבעליו של ספל תרמי אמיתי. ללגום תה צמחים חם בשעה שש ושלושים בבוקר בפיתולי דרך-נוף גלבוע כאשר לפניך טור-דה-גלבוע שלרוכבי אופניים אשר ללא שמץ של נקיפות מצפון מאטים אותך ל25 קמ"ש, ממולך זורחת השמש ומשמאלך בעמק עולים לרקיע כדורים פורחים צבעוניים מרגיש אירופה. רק צריך להמנע מלהביט ימינה על גדר ההפרדה, זה מפרק את זה לרסיסים, מנחית למציאות ומכניס לדיכאון. באופן מוזר גם עמק קדש בגליל העליון בשש ושלושים בבוקר מרגיש כמו שאני מדמיין את נאפה בקליפורניה. גם כאן מבט ימינה ממוסס את זה. באופן כללי יכול להיות שעדיף לקום בשעות קצת יותר נורמאליות ולא להביט ימינה…
לחקלאי כפר-תבור רבתי ישנן שלל דרכים יצירתיות להקשות על נהגים להכנס לשטחים שלהם. זו דרכם להתמודד עם ה Leaf-roll המזרח תיכוני, הידוע בכינוי "עלי גפן ממולאים" שהינו המזיק הראשון במעלה בכרמי הגליל התחתון.
עוד חידוש מרענן של העונה החולפת הוא קבוצת צעירים יהודים שהתארגנו והחלו לעבוד בחקלאות (גם בכרמים). הם בעניין לעבוד ונותנים עבודה ברמה גבוהה. כאמור, חידוש מרענן.
באזור בנימינה-זיכרון מתחרים ביניהם, כבכל שנה, הענבים והשסק על כוח העבודה. השסק תמיד מנצח…
שמעתי פעם ראשונה על "eat with" ונראה שסיורי אוכל בשווקים תופסים תאוצה. אם מחברים לזה את ההתארגנות של החקלאים למכירת התוצרת ישירות לצרכנים אז מקבלים משהו שיש לו פוטנציאל להיות מגניב באמת.
סופה אחת לא מאד חזקה בתחילת האביב הביאה על כנפיה ארועי ברד מקומיים אשר פגעו באופן סלקטיבי בכרמים מסויימים. הארועים היו כל-כך מקומיים שמרחק של כמה מאות מטרים עשה את ההבדל בין כרמים שנפגעו קשה לכרמים שלא ניזוקו כלל. מכיוון שהברד ירד ממש מוקדם בעונה, הצליחו רוב הכרמים הפגועים לפצות על הנזק ברמה כזו או אחרת ולהניב יבול מסויים.
אל-אף ש"ברי סמכה" כאלו ואחרים ניבאו עונה איומה וצפו סופות אבק נוראיות, חמסינים ויתר מרעין, עברה העונה על מי מנוחות. מעבר לאירוע הברד, לא היו באביב אירועי מזג אוויר חריגים כגון שרבים קיצוניים או סופות גשם חזקות.
גם הקייץ עבר לו די בנעימים. נמרוד רגב שידר בימי שני בבוקר שעת "גרייטפול-דד" ברדיו המקומי של הגליל העליון (נקודת אור יחידה העונה מעל גלי-האתר, אתייחס לכך בהמשך). יוני אמנם היה חם מאד, אך יולי ואוגוסט היו נעימים וללא גלי חום קיצוניים. ובסך הכל, למעט חוסר אחידות קיצוני מאד אשר עורר מחשבות לגבי אופן הדיגום וקביעת מועדי הבציר, היה נראה שהעונה הולכת בכיוון די טוב.
כנס היין של מכללת תל-חי היה בסימן "מצויינות בייננות" או משהו בסגנון הזה.
הוא נפתח במשפט "הרוח נושבת בשנים האחרונות לכיוון הפרינג' והגימיקים ולא לכיוון המצויינות…".
כל כך התרשמתי ממשפט זה, שרשמתי אותו כלשונו והבטחתי לעצמי שאצטט אותו ב"סיכום בציר 2016". באותו הרגע ובאופן בה נאמרו הדברים, הם נשמעו כאמירה מתנשאת ומזלזלת בעשייה מאד משמעותית שקוראת היום בייננות הישראלית. אך היום, במרחק חצי עונה בכרמים, אני חייב להודות שהכל תלוי באינטונציה. אם מתיחסים לדברים כלשונם הרי יש בהם משהו.
אם אכן זהו כיוון הרוח אז אפשר להרשות לעצמנו אופטימיות זהירה, יש סיכוי שבכל זאת לא נמות כולנו משעמום בעודנו לוגמים יינות "נכונים" להחריד.
בכרמי הסוביניון בלאן של הגליל העליון, כרמים שמצירוף כל מני נסיבות הינם רגישים מאד לסידוק וריקבונות, הבשילו הענבים מוקדם וניבצרו נקיים לחלוטין (לפחות הכרמים אותם אני מכיר).
ובכלל, זו היתה עונה טובה גם לזנים הדחוסים שבד"כ מצריכים כורמות קפדנית, אחרת הם מבשילים-מאוחר-נרקבים-מוקדם-נראים-כמו-כלום-וחצי בקצה העונה.
מאמצע אוגוסט החלו להציף את דפי הפייסבוק של חובבי היין ו"אנשי התעשייה" תמונות של ענבים בשלים, ענבים נבצרים ומיכלי תסיסה (גם אני הוספתי את תרומתי הצנועה להצפה). היה זה האות שהחל הבציר.
ואכן הבציר החל (יש לציין שללא מלחמות מיותרות. כל הכבוד ל"עושים במלאכה ולאנשי זרועות הביטחון". כל שנה בעונת ההבשלה יש מתיחות בגבול כזה או אחר אשר ביחד עם הסמיכות לעונת החגים, עליה אכתוב במרחק שתי פסקאות, מערערת את שלוות נפשם של הייננים).
תקופת הבציר היתה קצרה מאד (לפחות בגליל העליון). רוב הזנים הבשילו די במקביל וייננים נאלצו להיות מאורגנים ויצירתיים על מנת להצליח לקלוט את כל החלקות במועדן. נקודת האור היתה בכך שרוב חלקות הגליל העליון (שהן מאוחרות יחסית) נבצרו לפני ראש השנה. מאורע נדיר, אקסטטי ומשחרר עבור ייננים.
ניהול בציר בתקופת החגים ביקבים כשרים זה כאב ראש רציני אשר מצריך גם את היינן החילוני ביותר לסמוך על אלוהים (באופן אירוני מעט, רוב הייננים "חילונים ביותר"). בכלל נראה לי שבתקופת החגים אלוהים מאד עמוס. לא רק שכולם מתפללים אליו ומדברים אתו ומבקשים סליחה כל הזמן, הוא גם צריך להשגיח על התסיסות של הקברנה סובניון שתמיד-נבצר-בשל-מדי מהגליל העליון וגרוע מכך, להבין איך לעזאזל עושים יין נורמאלי מהמרלו שלא רק שלא מבשיל כראוי, גם בדיוק סיים לתסוס. ואת כל זה הוא צריך לעשות כשאין אף עובד ביקבים. הכל הוא לבד. והוא בכלל לא יינן אלא "רק אלוהים"…
סטיתי מהנושא. לא נורא. מה שחשוב הוא שכעת, אחרי שהסתיימו התסיסות והסחיטות, כאשר חלק מהיין כבר בחביות, מסתמן בציר 2016 ביקב עבייה כבציר מעניין מאד. לשם הפרוטוקול: איננו כשרים, איננו בוצרים קברנה סובנין, הפסקנו לעבוד עם זן זה בבציר 2015 ומרלו לא בצרנו מעולם. גם אינני מפיל על אלוהים את כל ההחלטות היינניות ביקב, אני יותר בקטע של כוחות הטבע ואנרגיה קוסמית (ההגדרה הלוגית של אלוהים ושל אנרגיה קוסמית אמנם בערך אותו הדבר, אבל יש הבדל סמנטי דק).
לטעמי האישי היה זה בציר מעניין במיוחד ביינות האדומים. אינני נוטה לומר דברים כאלו כל כך מוקדם בעונה, אך השנה נראה לי שכך הדבר. אני אומר זאת בזהירות רבה, ומקווה מאד שלא אתבדה.
אני מודע לכך שלא כתבתי אף מילה (כמעט) על הפסקול של הבציר או על אקטואליה כמו בכל סיכום בציר. ישנם שני דברים שמעולם, אפילו בחלומותי החשוכים ביותר, לא דמיינתי שיקרו בארץ. הראשון הוא שנהפוך לרפובליקת בננות והשני שנהלל על נס את הפופ הדביק של שנות השמונים. שני הדברים חוברו להם יחדיו השנה.
יותר מדי שעות "על ההגה" בין הכרמים, כאשר אני מזפזפ בין רשת ב' ל88FM גרמו לי להבין שחלום הבלהות התממש וקיבלנו "שניים במחיר אחד"…
כך, מתוך שכלול כל הנסיבות ומתוך דאגה לשפיותי, בחרתי לברוח אל מרחבי ראלי הכרמים שלי למקום מבטחים שבו מנגנים גרייטפול-דד, קרוסבי-סטילס-אנד-נאש וניל יאנג וחולמים על שלום ואהבה.
כל מה שאני מוכן להגיד על אקטואליה ומוסיקה בעונה זו (מתוך התחשבות ברוח התקופה ובמקורות) "הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?"
ולסיכום עונת 2016 במשפט אחד- עונת 2016 בכרמי הצפון היתה מטורללת לחלוטין, החלה בספל תרמי מדנמרק, כדורים פורחים, סערה, במהלכה ירדה המדינה מהפסים, פופ שנות השמונים הרים את ראשו הפלסטיקי ואלוהים קיבל הזדמנות נדירה להתפנות מעבודתו בתור עוזר יינן ולהקשיב לתפילותיהם של המוני ישראל שממש ממש זקוקים לגאולה.
ואם לסכם את העונה בשתי מילים- פוטנציאל אדיר!
טיפ קטן: הספל התרמי (לפחות הדנים שביניהם). אם אחרי שגומרים את התה צמחים החם של הבוקר ממשיכים למלא על העלים מיים קרים מהג'ריקאן במשך כל היום. ושמים אותו במתקן-הזה-של-הכוסות שליד השקע של המטען. וממשיכים למלא כל פעם שמתרוקן ולא מקשיבים לרדיו, אז מגיעים הביתה בערב במצב סביר ובלי כאב ראש בכלל…
טיפ נוסף: אל תתנו לאף אחד להשתמש לכם בספל התרמי. "אף-אחד" עלול למלא בו נס-קפה ולדפוק לכם חודשיים של תה צמחים (לוקח זמן לספל להתאוורר מהריח והטעם…)
הבהרה חשובה: מחשבות משוטטות של איש כרמים ויין. לא לקחת ביתר רצינות על-אף שכל מילה אמת…
