חקלאות איננה נעשת לשם שמיים, מטרתה הינה גידול תוצרת. תוצרת זו, אשר אנו אוספים וצורכים, הינה חלק מ"מאגר החי" של חומר אורגני הקיים בקרקע. לכן נוצר מצב בו אנו כל הזמן מוציאים מחלקת הקרקע חלק מהחומר (למשל ענבי יין) ויש צורך "לפצות" ולהוסיף חומר לתוך המערכת על מנת לשמר את פוריות הקרקע ולהבטיח את הגדילה והניבה הנורמאלית והבריאה לאורח זמן.
"פיצוי" זה שאנו מוסיפים הינו הדישון.
לכן נהוג לדשן כרמים,מטעים ושדות בדרך כזו או אחרת. יהיה זה דשן כימי או דשן אורגני.
ישנם מגדלים המדשנים כל שנה, ישנם אשר מדשנים כל מספר שנים, ישנם אלו שמדשנים באביב, ישנם אלו שמדשנים בסוף הסתיו. לכל חקלאי דרכו, לכל חקלאי מערכת שיקולים משלו.
זמן רב שאני רוצה לכתוב על נושא זה אשר השפעותיו רחבות הרבה מעבר להזנת הצמחים בלבד, אך לא כלכך ידעתי איך לגשת אליו, היכן להתחיל?
לבסוף "קצה החוט" ממנו הצלחתי להתחיל ולגעת בנושא הגיע מכיוון ממש לא צפוי…
מסיק הזיתים בעיצומו בכפר בו אני חי. תושבי הגליל נוהגים לגזום את הזיתים תוך כדי המסיק ולפזר דשן אורגני ישר בסיומו. בעוד שרבים משקיעים וקונים קומפוסט, תמיד ישנו לפחות "חכם" אחד שמביא (ככל הנראה בחינם) זבל טרי.
צחנת הזבל מכסה את הכפר ועל כנפיה מגיעים גם הזבובים …
גם השנה התנדב לפחות "חכם" אחד כזה למסך לנו את ניחוחות הסתיו בריח זבל פרות טרי.
כך, ערב אחד כאשר החושך כבר ירד, הילדים הלכו לישון ונהיה שקט בבית, נשב לו "ניחוח" הזבל לתוך מחשבותי והבהיר לי בריחו החריף היכן להתחיל כאשר אני בא לכתוב על סוגית הדישון. הבנתי שיש להתחיל מהבסיס, מהאופן בו מצויים חומרי ההזנה בקרקע ובזמינותם או אי-זמינותם לצמחים.
ללא הבנת המחזוריות של תנועת חמרי ההזנה בין הצומח, החי והקרקע. לא ניתן להבין את ההבדל בין דרכי ההזנה השונות או את ההבדל המהותי בין הדשנים הכימים לדשנים האורגנים. לא ניתן להבין את ההבדל בין קומפוסט לבין זבל בע"ח טרי.
הטבע הוא דינאמי, איננו נעצר לרגע, משתנה כל הזמן. אך שום דבר בטבע איננו נוצר יש-מאין, כשם ששום דבר איננו אובד. הטבע עובד בצורה מחזורית.
כולנו מכירים את מחזור המים בטבע. המיים נעים בטבע בצורה מחזורית ועוברים בין "מאגרים" שונים. הם קופאים לקרח, מפשירים למיים, מתאדים ומתעבים לעננים, יורדים כגשם. בדרך הם נשתים ע"י בע"ח, מופרשים, מחלחלים לאדמה, נצרכים ע"י צמחים, וכ"ו. אך אף טיפה לא הולכת לאיבוד. היא פשוט נעה כל הזמן בין "מאגרים" שונים, לעתים היא זמינה לצריכה ע"י החי או הצומח ולעתים היא ב"מאגר" שאיננו ניתן לשימוש. כך גם הדבר עם אותם החומרים להם אנו קוראים "חמרי ההזנה".
חמרי ההזנה הינם אותם יסודות כימיים (כגון פחמן, חמצן, חנקן, זרחן וכ"ו) להם זקוקים הצמחים על מנת לגדול ולהניב באופן נורמאלי. לחלק מחומרי הזנה אלו זקוקים הצמחים בכמויות גדולות ולחלק הם זקוקים בכמויות קטנות. ישנם חומרי הזנה שחשובים במינון נמוך, אך במינון גבוה הם רעילים לצמח. את חלק מחומרי ההזנה כגון הפחמן, החמצן והמימן קולטים הצמחים מהאוויר והמיים, אך את רוב חומרי ההזנה מקבלים הצמחים דרך הקרקע. חומרי ההזנה נעים בין הקרקע-צמחים-בע"ח במחזור של גדילה-מוות-פירוק ועוברים דרך שלושה מאגרים. המאגר הראשון הינו "המאגר החי" (biomass), הוא כולל את הצמחים והחיים מעל הקרקע ובתוכה. המאגר השני הינו "המאגר האורגני", המורכב מחומר אורגני מת והפרשות של בעלי חיים. המאגר השלישי הינו המאגר ה"אנאורגני" המורכב בעיקרו מתמיסת הקרקע.
"המאגר החי", מעצם הגדרתו, הינו מאגר חי. חמרי ההזנה שאצורים בו הינם אלו שמהם "בנויים" החי והצומח ולכן אינם "זמינים" לצריכה ע"י הצמחים. "המאגר האורגני" הינו "חומר הגלם" אשר אותו מפרקים וממנו ניזונים אורגניזמים שונים (כגון פטריות מיקוריזה, תולעי אדמה וכו') ותוצרי הלוואי של תהליכי פירוק אלו נמסים לתוך תמיסת הקרקע (המאגר האנאורגני) וזמינים בחלקם לצמחים. חשיבותו הרבה של מאגר זה איננה רק בתור "בסיס" עליו מתפתחים וממנו ניזונים החיים בקרקע, גודלו והרכבו משפיעים על תכונותיה הכימיות והפיסיקאליות של הקרקע (יכולת אצירת מיים, אוורור וכו'). גם רובו של מאגר זה איננו זמין לצמחים באופן ישיר.
המאגר העיקרי שזמין בחלקו לצריכה ישירה ע"י הצמחים הינו המאגר ה"אנאורגני".
תנועת חומרי ההזנה בין ה"מאגרים" מתבצעת ע"י תהליכים כימים-פיסיקאלים (כגון המסה/בלייה/נידוף) או ע"י תהליכים ביולוגים (כגון פירוק/קשירה/צריכה ע"י צמחים ואורגניזמים). אך הנקודה החשובה ביותר בתהליך, הינה פשוטה מאד. זהו מחזור חומרים ולכן כל המאגרים חשובים בצורה שווה ומקיימים יחסי גומלין. דילדול או פגיעה באחד ממרכיבי המערכת יגרור בהכרח פגיעה במערכת כולה וביכולת הצמחים לקלוט חומרי הזנה ולגדול באופן נורמאלי ובריא.
לאחר שהבנו נושא זה אפשר לחזור ולעסוק בסוגית הדישון ובהבדל המהותי בין חמרי הדשן השונים.
כאשר אנו מוסיפים לקרקע חומר אורגני אשר כבר עבר תהליכי פירוק ביולוגים כגון קומפוסט, אנו מפצים את "המאגר האורגני" בקרקע על היבול אשר אספנו אל מחוץ למחזור. בנוסף לכך, מכיוון שהקומפוסט הינו חומר אורגני אשר כבר עבר תהליכי פירוק ע"י אורגניזמים שונים, הוא מכיל גם אורגניזמים המעשירים את ה"מאגר החי" וגם חומרי הזנה זמינים להמסה ב"מאגר האנאורגני". הוספת קומפוסט מעשירה את המערכת כולה ובכך יתרונו.
כאשר אנו מוסיפים לקרקע זבל בע"ח טרי, אנו אמנם מעשירים את ה"מאגר האורגני", אך איננו מעשירים את "המאגר החי" ואת "המאגר האנאורגני". זאת מכיוון וזבל הינו חומר אורגני שעדיין לא הונעו בו תהליכי החיים ועדיין לא עבר פירוק אשר יאפשר את הפיכתו לזמין לצמחים. כמו כן זבל בע"ח הינו מרוכז מאד ולכן, במצב זה, מה שקורה בפועל הוא שעל אף שהחזרנו לקרקע את החומר האורגני, הוא איננו זמין לצמחים ובנוסף על ה"מערכת" להשקיע אנרגיה ולהפנות כוחות (בדמות אורגניזמים וחומרי הזנה) על מנת להתמודד עם תוספת מרוכזת זו ל"מאגר האורגני". "משאבים" אלו, אשר הופנו לפירוק הזבל, הינם "על חשבון" חמרי ההזנה הזמינים לצמחים. לכן לא מומלץ להוסיף זבל טרי לקרקע. אם בוחרים בכל זאת להוסיף זבל לקרקע כדאי להעמיד אותו מעט על מנת שיתחיל תהליכי פירוק ובכל מקרה יש לזכור שהשפעתו כחומר מזין הינה בטווח הארוך ולא בטווח המיידי.
כאשר אנו מכסחים גידולי כיסוי ומצניעים אותם בקרקע (זבל ירוק) אנו אמנם מוסיפים חומר אורגני פחות מרוכז אשר שואב מהקרקע פחות משאבים, אך עדיין התהליך דומה. שימוש בזבל ירוק מתאים בגידולים מסויימים ובתנאים מסויימים ובד"כ מגובה בתוספת מסויימת של קומפוסט או תוצריו.
כאשר אנו מוסיפים דשנים כימיים לקרקע אנו מוסיפים חומרי הזנה זמינים ישירות ל"מאגר האנאורגני". אנו מוסיפים חומרים אשר זמינים לצמח באופן מיידי, אנו מדלגים על "המאגר האורגני" ועל "המאגר החי" (וכביכול אף מייתרים אותם). ההשפעה היא מיידית ונראת לעין. הצמחים מקבלים דחיפה של חומרי הזנה "ישירות לווריד" וגדלים לתפארת, היבול רב, החקלאי מבסוט.
אך דשן כימי גורם בקרקע לפגיעה כלל מערכתית. התוצאה של שימוש בדשנים כימים הינה עליה מהירה ביבול ודעיכה מהירה יחסית של החלקה עד לעקירתה בגיל צעיר יחסית עקב "אי רווחיות"…
ההסבר הוא פשוט מאד והוא מחזיר אותנו למחזור חמרי ההזנה בקרקע. אותו המחזור אשר מנסים הדשנים הכימים לייתר. הדשנים הכימיים, לא רק שאינם מעשירים את "המאגר החי" ו"המאגר האורגני", הם פוגעים בשני מאגרים אלו. הפגיעה מתבטאת במספר מישורים.
במישור הביולוגי, אורגניזמים רבים נפגעים ישירות מיישום דשן כימי באזור בית-השורשים. אורגניזמים אלו (כגון המיקורזיה) חיים בשיתוף (סמביוזה) עם הצמחים. הצמח מספק לאורגניזמים אלו סוכרים והם, אשר חיים על פני השורשים, מעבירים אל הצמח חמרי הזנה מהקרקע. כאשר נפגעת אוכלוסיה זו יורדת יכולת הצמח לקלוט חומרי הזנה מהקרקע, גם אם חומרי הזנה אלו מצויים בקרקע בשפע.
במישור הכימי-פיזיקאלי, מאחר ואיננו מוסיפים לקרקע חומר אורגני במקום היבול שנאסף ומאחר ואוכלוסית האורגניזמים המפרקים חומר אורגני נפגעת ובנוסף גורמים הדשנים הכימיים לשינוי כימי בקרקע, נהרס המבנה הפיסיקאלי של הקרקע. היא מאבדת את יכולת אחיזת המיים שלה, את האוורור ואת הטקסטורה שלה. הקרקע מתחילה לעבור תהליכי "התאבנות". תוך מספר שנים מאבדת הקרקע את חיוניותה. הדבר מתבטא בירידה ביבולים ובירידה בבריאות החלקה. לבסוף עלויות הטיפול עולות על הפדיון והחקלאי עוקר את החלקה…
העצוב בכל העניין הוא שרוב החקלאים לא נותנים תשומת לב מספיקה לשימור הקרקע ואינם מקשרים בין השימוש שהם עושים בדשנים כימים וקוטלי עשביה, לבין דעיכת החלקות.
נקודת האור הינה שניתן לשקם קרקע. אנו, בכרמים של יקב עבייה, עושים זאת כבר מספר שנים.
הפסקנו כל שימוש בקוטלי עשבייה ודשנים כימים ואנו "מנהלים עשבייה" ע"י כיסוח מתוזמן כך שהעשבייה הופכת מ"אויב" ל"בן-ברית" אשר עוזר, תורם וחוסך משאבים בגידול הכרם. אנו מייצרים בעצמנו קומפוסט המתאים לצרכי הכרמים שלנו ומעשירים את הקרקע באורגניזמים (ישנן דרכים רבות לעשות זאת, חלקן איזוטריות יותר כגון הביו-דינאמיקה, חלקן יותר "ארציות" כגון תכשירי קומפוסט שונים). השפעת פעולות אלו איננה נעצרת במחזור חמרי ההזנה בקרקע. לשיקום הקרקע וניהול העשבייה יש השפעה רבה על כל מימשק הגידול של הכרם, אך על כך אכתוב בהזדמנות אחרת. מה שחשוב ומשמח הוא שהשינוי יותר מהיר ממה שציפינו.
