זה חורף, אפילו שלא גשום וגם לא ממש קר.
קמתי לפני עלות השחר.
אני לוקח רגע את הזמן, נותן לגוף להתעורר בנחת. כוס קפה. עם חלוף השנים באה ההבנה שהחיים מורכבים מהדברים הקטנים והפשוטים כמו כוס קפה, בנחת, בבוקר.
עולה על האוטו, נוסע לכרמים. במזרח עולה האור הראשון, במערב אוריון ״הצייד״ עומד לשקוע מעבר לאופק. אוריון זורק את המחשבות שלי לימים אחרים לפני היות הזמן, או יותר מדויק, לפני היות הזמן כפי שאנו מכירים אותו היום. זמן אחר, זמן שנמדד אחרת…
שנים הוא מלווה אותי, ״הצייד״. אני איש של חורף, תמיד מחפש אותו בשמיים. אותו ואת ״העקרב״.
שני היריבים הגדולים אשר חולקים את הרקיע. האחד זורח מעל פני הסתיו והחורף, השני מבשר האביב וזורח עד סוף הקיץ.
זהו שעון-העונות האדיר של הטבע. נע בקצב קמאי מלפני היות האדם.
הזמן בו אנו חיים כיום נמדד על ידי לוח השנה הגרגוריאני. שהונהג רק בשנת 1582 (לפני 435 שנים). חלקנו דבקים בלוח השנה העברי, אשר הונהג, כלוח מחושב, ככל הנראה בשנת 359 (לפני 1658 שנים).
אך לפני היות הזמן מדוד ומחושב מראש, נשאו בני-התמותה עיניהם לשמי הלילה.
השמש, הירח והכוכבים במסילותיהם הגדירו את הזמן. לוח השנה הגדול של הטבע נפרש מדי ערב על פני הרקיע. לכוכבים בולטים וקבוצות כוכבים ניתנו שמות ואגדות סופרו מדור לדור על מנת שההיכרות עם מפת הזמן השמימית לא תאבד.
השימוש בלוחות השנה המחושבים מראש גרם לשכחת מפת הזמן השמימית. על אף ששני לוחות-זמן מחושבים אלו מבוססים על לוח קמאי זה, האחד מבוסס על מחזור השמש, השני מבוסס על מחזור הירח ומסונכרן למחזור השמש. רק רמזים ממפת זמן קמאית זו נותרו בלוחות השנה המודרניים.
חג המולד, למשל, חל ב25/12 ובמובנים רבים זהו חג-אור. מדהימה העובדה שישוע הנוצרי נולד ממש במקרה מספר ימים לאחר הלילה הארוך בשנה (21/12), אשר לאחריו מתחילים להתארך הימים.
גם חג האורים העברי, חג החנוכה, נחוג במועד הירח-המחסיר סביב הלילות הארוכים ביותר בשנה…
גם החקלאות הקדומה התנהלה בקצב מפת זמן שמימית זו. העדות הכתובה הראשונה שאנו מכירים להנחיה חקלאית על פי גרמי השמיים מתוארכת למאה השמינית לפני הספירה (לפני 2800 שנה).
הנחיה זו נוגעת למועד בציר ענבי היין ״כאשר אוריון וכוכב-הכלב (סיריוס) נעים לעבר מרכז השמיים וארקטורוס פוגש את אצבעות-השחר הוורודות״.
כיום, בעידן החשמל והרשת, כאשר מרבית העולם המודרני מעביר את לילותיו תחת אורות הניאון אשר חורכים את הרקיע, מעטים נושאים עיניהם לשמיים. מעטים עוד פחות יודעים לקרוא את מפת הזמן הפרושה על פני הרקיע ולרוב הם לא יעידו בקול רם וצלול שהם עוקבים ומתנהלים על-פי מפת זמן זו.
לוחות שנה אסטראלים-חקלאים מפורסמים מדי שנה ומשמשים בעיקר את החקלאים הביו-דינמיים. ההנחיות בלוחות אלו וספרים שנכתבו בנושא, מבוססים על ניסיון חקלאי שמקורו במסורות חקלאיות ומחקרים וניסויים חקלאיים שנערכים בחוות חקלאיות של הקהילה האנתרופוסופית כבר יותר מחמישים שנה.
אך לקהילה האנתרופוסופית דרכי התנסחות משלה, דבר אשר מקשה על מי שאינו אנתרופוסוף להבין את הכתוב ואף מעורר לעיתים רתיעה וזלזול.
אחרי הכל, החברה המודרנית נוטה לבטל כל מה שהמדע המודרני לא יודע לפרש ואף דוקטורנט עדיין לא מצא את הזמן (והתקציב) לעקוב אחר הקשר שבין עלייתו של כוכב-הכלב במזרח לגאות הנילוס…
הבוקר עלה. ממזרח שוטף אור השמש את מפת הזמן הפרושה על פני הרקיע מסתיר אותה מעיני כל.
על הכביש המהיר שועט העולם לעוד יום עבודה אי שם 2017 שנה לאחר הולדתו של אוהב-האדם, או חמשת אלפים ומשהו שנה לאחר בריאת העולם (על פי מניין העבריים).
ברקיע ממשיכה מפת הזמן הקמאית לחוג. אוריון כבר בטח שקע במערב, אך כאמור אור השמש מסתיר זאת…
ואף על פי כן
למעלה ברקיע, מפת הזמן הקמאית.
כוכבים נעים במסילותיהם
