ערב של יום ארוך. נסעתי הרבה, פגשתי הרבה, ראיתי הרבה, שמעתי הרבה, דיברתי הרבה...

גם היה חם...

 סיר פסטה, כמה כוסות יין, ציקדות מקצקות לי את הלילה, יושב וחושב

 מה עושה את הMoon-A לMoon-A? אולי הערב יש לי תשובה?

לפני שעה חפרתי למישהי במוח, מפרק לגורמים, ונותן הבחנות ברורות לגבי הקונספט של ההצגה שהיא בחרה לביים, והדרך בה יש להיתמודד עם הנושא.

 אבל האם אני מסוגל להסביר לעצמי מה הופך Moon-A לMoon-a? האם אני מסוגל להסביר לעצמי את הקונספט? האם אני מסוגל להתמודד עם הנושא?

 

טלפון מצלצל, קולות מהעבר, אנשים קמים ונופלים כאילו זה דומינו. לפעמים זה עובר לי ליד האוזן, לפעמים זה מצליח לגעת לי בלב. לפעמים אני מרגיש שזה לא קשור אלי, שייך לפלנטה אחרת.

 חלומות נישברים, חלומות נוצרים, ילדים נולדים, משטרים נופלים, תאגידים שורדים, בורסות קורסות, גשם יורד, שמש שורפת, רוח נושבת מציאות דינאמית כמו סרט מנגה יפני, לפעמים אני מרגיש שהעולם הוא טפט שמישהו הדביק מסביבי, לפעמים העולם נדמה כמעט אמיתי.

עוד כוס יין.

כשאני עושה טעימות, מחליט על הבלנד הסופי, אני יודע לזהות אותו. אחד מתוך שורה של בקבוקים. אחד שהוא Moon-A ללא כל ספק. זה סוג של הרגשה, סוג של חוויה, סוג של רעיון שאני לא ממש יודע לבטא במילים. יש חוויות שכל נסיון לבטא במילים רק יקלקל. אני יכול לדבר עד מחר על איזון, כוחות פועלים, טאנינים קשים, טאנינים רכים, ארומות, טעמים, ושאר תאורים. הם ללא ספק יהיו קרובים אפילו קרובים מאד. זה מה שיעשה אותם כלכך רחוקים... רחוקים מלתאר את המהות האמיתית של הMoon-A.

אני יכול רק לנסות, יכול ללכת מסביב, להטוות קו מתאר שמכיל בתוכו מהות שאני לא רוצה, ולא מסוגל לתאר במילים.

Moon-A בא ממקומות שראו את השמש זורחת ושוקעת, ואת הגשם יורד. את הרוח נושבת, את הילדים נולדים. וגם כאב, אבל גם אהבה.

ועוד הרבה הרבה דברים...

 אני יודע שזה לא ממש תאור של יין, אבל אולי זה התאור הטוב ביותר. ובטוח שזה התאור הכי טוב שאני יכול לתת.

 

 Moon-A 2009 עומד למען איכות הסביבה, ולמען עתיד כדור הארץ, העולם שמתחת לירח.

 העולם היחיד שיש לנו, העולם בו אנו חיים.